אני ואמא יושבות על כוס קפה ומדברות על החיים.
אני חייה בשביל רגעים כאלה.
להסתכל עליה יושבת מולי ומחייכת את החיוך הכי אמיתי ויפה שיש בעולם.
אני מתפללת שאראה אותו תמיד.
החיים לא שואלים שאלות הם ממשיכים ואנחנו איתם.
מתגלגלים עם הזמן.
אנחנו יושבות על כוס קפה והשמיים לאט לאט מתבהרים.
מוזר לחשוב שלפני כמה רגעים נפרדנו מאחי התאום בלשכת הגיוס.
פתאום "מלך העולם" מתנגן ברקע השיר שאמא שרה לך בבר מצווה.
רגע אירוני שכזה והעיניים של אמא שוב מתמלאות בדמעות.
לפני כמה רגעים השמיים היו אפורים, אחי לקח את התיק הגדול ו"הכבד מידי" ועלה לאוטובוס.
אמא חיבקה אותו ובכתה,
והשמיים בכו איתה.
טיפות של געגוע, טיפות של התחלה חדשה.
טיפות ששותפות את הכל.
הוא ישאר עם הריח של הגשם ידרוך בשלולית ויעשה את הצעד הראשון לתקופה חדשה בחיים.
לא סיפרתי לך שבאותם רגעים שחיבקת את אמא ואבא, ונישקת את חברה שלך אז גם אני רציתי לבכות.
ואני בוכה עכשיו.
כי אני אתגעגע אליך.
סליחה שסיפרתי בדיחות דפוקות פשוט היה לי קשה.
אני זוכרת שחייכת אלינו לפני שעלית לאוטובוס חייכת את החיוך הכי יפה ואמיתי שיש בעולם.
אני מתפללת שאראה אותו תמיד.
;){kind=link}