"אתן לא צריכות לשרותים"? הוא אומר בישירות לא מנסה לרמוז אפילו.
אני וחברה שלי מחליפות מבטים "לא אנחנו בסדר".
השלפוחית מנצחת את האגו ושניהם קמים מהשולחן.
שני הצדדים מודעים לגמרי למה שיקרה עכשיו.
מתחילים לרכל.
"אני לא יודעת מה לעשות איתו".
היא אומרת בייאוש.
"אני לא נמשכת אליו כמו שאני נמשכת לאקס".
אני מחייכת כאילו יש בידי את התשובה לשאלת המיליון.
"כי הוא בא לך בקלות".
היא מהנהנת.
"את לא חושבת שיש בו משהו מוזר"?
שוב מחייכת.
"מהניסיון שלי בכולם יש משהו מוזר, כולם שרוטים. הוא אחלה".
מהנהנת והשיחה זורמת לכיוונים אחרים.
הם חוזרים לשולחן בדיוק בזמן כדי לשמוע אותנו מדברות על חניות.
הם יודעים שדיברנו עליהם ואנחנו יודעות שהם דיברו עלינו.
אבל מסורת זאת מסורת.
;){kind=link}