המשפט הזה קופץ לי לראש באמצע הלילה בין 2-4 בשמירה.
נזכרת שישבתי בכיתה ולמדתי את פרשנות החכמים למשפט.
"לא טוב היות האדם לבדו".
אני מתעוררת לבדידות הזאת מידי בוקר והולכת לישון איתה כל לילה.
מדי פעם יש לי בחורים שממלאים את החלל הזה אך רק לזמן מוגבל ואז הם נעלמים.
"אעשה לו עזר כנגדו".
מישהו שיעזור לי להילחם באויב הכי גדול שלי. מישהו שיעזור לי להילחם בעצמי.
ברגעים האלה שאני שונאת את עצמי כ"כ.
הצער על הטעויות, המרמור על ההפסדים, וכאב של אכזבה.
שם צריך אהבה.
ברגעים הקשים.
מישהו שירים לי את הראש ויעזור לי לנצח את הכעסים העצמים.
"עזר כנגדי".
וזאת ההגדרה שלי לאהבה.
לאהוב מישהו מספיק כדאי לנצח איתו את עצמו.
;){kind=link}