לא אני.
אני פשוט ישבתי שם, בהיתי בקיר, ולקחתי את הכאב הזה לריאות.
כ"כ התרגלתי למצבים כאלה.
אני בוהה בקיר ושוקלת מילים.
"ידעתי שלא הייתי צריך לספר לך" אני שומעת את הקול שלו אבל לא מסוגלת להסתכל עליו.
"לא היית צריך לספר לי ניחשתי כבר לבד".
דממה.
"אני מצטער".
מילותיו מהדהדות באוזניי ומנחמות אותי, נותנות לי תקווה שאולי הוא לא עיוור למעשיו.
אני לא יודעת מאיפה אני שואבת כוחות.
סלחתי לו.
אבל אני לא אשכח לו את זה לעולם.
זה העניין באמון הוא כ"כ שברירי.
אני זוכרת שבאחת הפעמים הראשונות שנפגשנו הוא ביקש שלא אשקר לו אף פעם.
האם זה הוגן ששקרן מצפה מאחרים לכנות?
זה העניין באמון כשהוא נשבר אי אפשר לתקן אותו.
אני לא אשוב להסתכל עליו באותו אור קסום שראיתי אותו עד היום.
"אני נשבע לך שאני בן אדם טוב".
אני יוצאת מהבית שלו ב-4 לפנות בוקר בחוץ סערה.
אני נותנת לגשם לשטוף את שאריות אהבתי אליו
"אני בן אדם טוב".
לא אני.
אני פשוט ישבתי שם, בהיתי בקיר, ולקחתי את הכאב הזה לריאות.
כ"כ התרגלתי למצבים כאלה.
אני בוהה בקיר ושוקלת מילים.
"ידעתי שלא הייתי צריך לספר לך" אני שומעת את הקול שלו אבל לא מסוגלת להסתכל עליו.
"לא היית צריך לספר לי ניחשתי כבר לבד".
דממה.
"אני מצטער".
מילותיו מהדהדות באוזניי ומנחמות אותי, נותנות לי תקווה שאולי הוא לא עיוור למעשיו.
אני לא יודעת מאיפה אני שואבת כוחות.
סלחתי לו.
אבל אני לא אשכח לו את זה לעולם.
זה העניין באמון הוא כ"כ שברירי.
אני זוכרת שבאחת הפעמים הראשונות שנפגשנו הוא ביקש שלא אשקר לו אף פעם.
האם זה הוגן ששקרן מצפה מאחרים לכנות?
זה העניין באמון כשהוא נשבר אי אפשר לתקן אותו.
אני לא אשוב להסתכל עליו באותו אור קסום שראיתי אותו עד היום.
"אני נשבע לך שאני בן אדם טוב".
אני יוצאת מהבית שלו ב-4 לפנות בוקר בחוץ סערה.
אני נותנת לגשם לשטוף את שאריות אהבתי אליו
"אני בן אדם טוב".